רש"י על עירובין פ׳

1 ואין טועמין מפירותיה - דאי לאו דפלחוה לא הוו פרשי מינה:

2 נצרפי - שם ע"ז שהיתה באותה מדינה:

3 צריך להודיע - אם חפצין בכך שמא מקפידין בעירובין ואמר בפ"ק המקפיד על עירובו אינו עירוב שעינו צרה באותה פת ליתן לחביריו אבל משלו אין צריך להודיעו דזכין לו לאדם שלא בפניו:

4 הכא תנן - בעירובי חצירות ומזכה להן:

5 הכא לא תנן - בעירובי תחומין קתני לקמן עירובין דף פב. כיצד משתתפין בתחומין וכו'. ולא קתני ומזכה להן:

6 שהלכה לבית המרחץ - מבעוד יום חוץ לתחום עירה וחשכה לה ואסר לה לחזור:

7 ר' חייא בבלי היה כדאמרינן במסכת סוכה דף כ. עלו ר' חייא ובניו ויסדוה:

8 ואיבעיא להו - גרסינן:

9 בריה דבת יעקב - אביו לא היה הגון לפיכך לא הזכירו:

10 אקיף - הרבה עלי הדרך בשבילו:

11 וזיל אסולמא דצור - דרך מסילת צור:

12 ר' חייא קאי כרב בתחומין וגבי חצירות טעמא דרב משום דכיון דקאסר עליה גמר ומקני ואין צריך זכייה ואע"ג דמתני' פליגא עליה דרב רב תנא ופליג:

13 מי איכא למאן דפליג - מי אשכחן דפליג איניש עליה:

14 טורזינא - נכרי היה ממונה על כלי זיין העשויין לשמירת העיר להלחם על הצרים ודר בעיר:

15 הא דאסר - על בני המבוי לא בעינן דעתיה ומתניתין בדלא אסר כגון חצר שבין שני מבואות ורגילה עם זה ולא עם זה:

16 הכי נמי מסתברא - דמודה שמואל היכי דלא אסר:

17 ולא נשתתף - אינו רוצה ומתכוין לאסור עליהן:

18 שאני התם דליכא מחיצות - ומבוי מגולה הוא ואינו נוח לשומרו הילכך כופין אותו אבל להתיר בטלטול לעולם אימא לך דבעינן דעת:

19 כ"ש לחי - דאין לו שיעור לרחבו ועוביו:

20 אבל קורה - צריכה טפח לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח והאי אשירה כיון דבעי שריפה דכתיב דברים יב ואשריהם תשרפון באש שיעורה לאו שיעורא היא דכשרופה דמיא:

21 מתני' נתמעט האוכל - משיעורו ולקמן מפרש שיעורא במתני':

22 ואינו צריך להודיע - שהרי כולן נתרצו בתחלה:

23 וצריך להודיע - לדיורין שניתוספו אם דעתן בעירוב וכגון שמערב משלהן וטעמא פרישית לעיל ותרתי קתני מוסיף ומזכה אם משלו מערב וצריך להודיע אם משלהן מערב:

24 מרובין ומועטין - מפרש בגמרא:

25 שירי עירוב - שנתמעט משעורו:

26 כל שהוא - אין צריך להוסיף ורבי יוסי פליג את"ק:

27 לא אמרו לערב בחצרות - לאחר שנשתתפו:

28 אלא שלא לשכח - תורת עירובי חצירות מהתינוקות הבאין הלכך מקילינן ביה:

29 גמ' במאי עסקינן - דקתני בנתמעט אין צריך להודיע הא כלה לגמרי צריך להודיע אם בא לערב:

30 במין אחד - שחוזר ומערב מן המין הראשון:

31 מב' מינין - שעירב בשניה ממין אחר:

32 צריך להודיע - וקא סלקא דעתך והוא הדין לנתמעט:

33 נתמטמט - כלה לגמרי:

34 איבעית אימא מב' מינין - ודוקא נקט נתמעט ודקא קשיא לך מברייתא כלה שאני דברייתא כלה דווקא נקט אבל נתמעט אפילו מב' מינין אין צריך להודיע:

35 זאת אומרת חלוקין כו' - דלא תימא האי במה דברים אמורים לפרושי אתי:

36 במה דברים אמורים - דצריך דעת:

37 בעירובי תחומין - שמא אין נוח לו לקנות כאן כדי להפסיד לרוח שכנגדה:

38 פשיטא - דשמעינן מינה דחלוקין דהא בעירובי חצירות נקיט ואתי וקתני צריך להודיעו:

39 מהו דתימא - לעולם רבי יהודה בההוא מפרש הוא ומתניתין דהכא בחצר שבין שני מבואות דלא ידעינן בהי ניחא ליה:

40 ותו לא - בתמיה כ"ש דטפי מהכי הוו מרובין:

41 לדידי מיפרשא לי מיניה דאבא - דלקולא קתני בזמן שהם מרובים דגרוגרת דידהו הוי יותר מב' סעודות סגי בב' סעודות ולא בעינן גרוגרת לכל חד וחד כשהן מועטים דלא מטי גרוגרת דידהו לב' סעודות סגי בגרוגרת לכל אחד ולקולא:

42 כל שאילו מחלק מזון ב' סעודות ביניהן ואין גרוגרת לכל א' - שיש בהן בני אדם יותר ממנין גרוגרות של שתי סעודות מרובין נינהו ותנן במתני' דלא בעי כגרוגרת לכל אחד אלא כשיש בו מזון שתי סעודות סגי:

43 ואי לא - שאין מנינם רב כמנין גרוגרות של שתי סעודות לא בעי שתי סעודות אלא כגרוגרת לכל אחד היינו פירוש דמתניתין ורב יהודה דנקט שמנה עשרה ולא תנא כדאמרינן אגב אורחיה דבעי לפרושי מתני' נקט חושבנא ולאשמעינן דמזון שתי סעודות הוו שמנה עשרה גרוגרות:

44 מתני' ככר - שלם:

45 מאפה סאה - שאפה סאה בככר אחד ונטל ממנו מעט ושוייה פרוסה אין מערבין בה וטעמא מפרש בגמרא:

46 ככר - קטן כמדת איסר:

47 והוא שלם מערבין בו - ובלבד שיהיו שם ככרות הרבה כגרוגרת לכל אחד ואחד: